קדאח נ' פלאפון תקשורת בע"מ ואח'

החלטה

המדובר בבקשת הנתבעת מס' 3 (להלן: "פרטנר") למחיקת התביעה על הסף.

לטענת פרטנר ביום 6/8/09 היא הגישה נגד התובע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצל"פ בחיפה במסגרת תיק הוצל"פ 02-31101-09-5. התובע לא הגיש התנגדות, ניתן נגדו פסק דין וננקטו הליכי הוצל"פ. בישיבת יום 12/4/10, בעת שהובא התובע לחקירת יכולת בפני רשם ההוצל"פ, העלה התובע לראשונה טענת זיוף פרטיו וטען כי לא ידע בפני מי היה עליו להעלות הטענה. כב' הרשמת ציינה בפרוטוקול כי אם ברצונו של החייב/התובע לחלוק על החוב, הוא מודע לכך כי עליו להגיש התנגדות בצירוף בקשה להארכת מועד. אולם למרות זאת בחר התובע לפנות לבית משפט זה, במקום להגיש התנגדות בצירוף בקשה להארכת מועד. על כן טוענת פרטנר כי התובע לא הגיש תביעתו זו בנקיון כפיים, שכן הוא "עוקף" את ההליך המתנהל בלשכת ההוצל"פ.

כן נטען כי ההליך בלשכת ההוצל"פ, בהעדר התנגדות מצד התובע, יוצר מעשה בי- דין בין בעלי הדין ובנסיבות אלה מנוע התובע מלהעמיד את השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין להכרעה מחודשת על ידי הגשת תביעה חדשה שנועדה "לעקוף" את ההליך בתיק ההוצל"פ.

בתגובה לכך טען התובע כי לא ניתן לומר כי התביעה עוקפת או הוגשה בחוסר תום לב, שכן עם הגשת התביעה סגרה הנתבעת מס' 2 את תיק ההוצל"פ, אשר גם שם לא הוגשה התנגדות, וזאת לאור מעשה הרמייה שנתגלה לה. לטענת התובע הוא השאיר את העניין לטיפול המשטרה.

יתרה מכך נטען כי הסעד המבוקש בתביעה זו אינו זהה לסעד המבוקש בתיקי ההוצל"פ, שכן בתביעה זו מבוקש סעד הצהרתי.

כמו כן נטען כי ההליך בהוצאה לפועל ניתן בהעדר הגנה מצדו, משכך אין מעשה בית דין במובנו הקלאסי, שכן טרם נשמעה עמדתו.

אשר על כן לטענת התובע יש לדחות הבקשה.

הבקשה הינה ל"מחיקת התביעה" על הסף. על פי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, בית המשפט או הרשם יורה על מחיקת כתב התביעה כאשר: א. אין הכתב מראה עילת תביעה; ב. נראה כי התביעה טרדנית או קנטרנית; ג. שווי נושא התביעה נישום בחסר; ד. אגרה בלתי מספקת.

לאור זאת ניתן לראות כי אין עילה למחיקת התביעה על הסף, על פי מי מהחלופות המצוינות בתקנה זו.

באשר לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין:

התביעה אשר הוגשה ללשכת ההוצל"פ עניינה תביעה כספית, בעוד התביעה שבפנינו הינה תביעה למתן סעד הצהרתי נגד מספר בעלי דין. אם כן, הן עילת התביעה שונה והן בעלי הדין שונים. משכך, לא נוצר "השתק עילה".

באשר ל"השתק פלוגתא", הרי שטענת הזיוף הועלתה בפרוטוקול הדיון בלשכת ההוצל"פ.

התובע/החייב טען כי החוב לא שלו, כי פרטיו זויפו וכי הגיש על כך תלונה במשטרה. אם כן, הפלוגתא "הוצגה", ואומנם, לא דנו בה לגופו של עניין, שכן אין מחלוקת כי התובע לא הגיש התנגדות בתיק ההוצל"פ שהתנהל נגדו.

נינה זלצמן בספרה "מעשה-בית-דין בהליך אזרחי":

"... אף מוטל על בעל- הדין הטוען להשתק- עילה או להשתק- פלוגתא הנטל להוכיח, כי העילה שעליה נשענת התובענה הנוכחית כבר מוצתה בפסק-דין קודם ביניהם, או כי אותה פלוגתא שמבקש בעל- הדין יריבו להעמיד למחלוקת בהתדיינות הנוכחית כבר נדונה והוכרעה בפסק-דין קודם ביניהם" (עמ' 24).

אין מחלוקת כי טענת הזיוף הנטענת בתביעה זו לא נדונה בהליך אחר כלשהו. התובע אומנם העלה טענה זו בפרוטוקול, אך הטענה לא נתבררה ולא נדונה גופא, ומשכך לא נוצר מעשה בית- דין בטענה זו. ככל שנוצר מעשה בית דין הרי שהמדובר בתובענה בעילה הכספית שנתבעה בלשכת ההוצאה לפועל, ואין המדובר בסעד ההצהרתי הנדון בתביעה זו, פלוגתא אשר לא התבררה, כאמור, בהליך אחר כלשהו.

מכל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה ומחייב את הנתבעת מס' 3, פרטנר, לשלם לתובע הוצאות בסך 1,250 ₪.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"א, 14 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.